היי הילה,
מה אם כך בכל זאת את עושה בתגובה להתקפות הזעם שלו?

או ליתר דיוק מה *אתם* עושים?

היי דני , במידה וזה קורה בבית אנחנו נותנים לו להירגע בחדר מנסים לא להתייחס .אם הוא ממש משתולל ומקלל אנ מאיימים בעונשים שהוא לא יוכל להזמין חברים/לא יקבל פיצה ( נמנע ממנו דברים שהוא אוהב ).קרה לנו לאחרונה שזה קרה מחוץ לבית ואז הוא ניסה ללכת מהסיטואציה היות שהיינו בבריכה שזה קרה לא יכלנו לעזוב אותו לבד וזה היה ממש קשה כי שהוא כועס הוא לא מקשיב והיינו צריכים להבטיח לו דברים כדי שלא יילך .

הילה מתנצל רק עכשיו ראיתי את תגובתך. תני לי סימן שאת עדיין כאן ואשמח להשיב לך.

אשמח לתגובה

הילה אני מבין שהוא מאתגר אתכם ומעמיד אתכם במבחנים לא פשוטים אבל דווקא משום כך מציע לשלול מראש את מה שלא עובד: עונשים - לא יסייעו. איומים בעונשים - לא יסייעו. שוחד לסוגיו - לא יסייע. מה כן? לדעתי פחות חשוב מה אתם עושים סמוך לפרצי הזעם שלו וכן מאוד חשוב כיצד אתם נוהגים לאחר יעבור זעם. אני במצב כזה הייתי מגיב באופן כזה שלילד שלי יהיה ברור שלא עברתי לסדר היום גם אם עבר זמן מאז האירוע, כלומר משהו משמעותי קרה, וההתנהגות שלך פוגעת ביקרים לך, ולכל מעשה כזה יש משמעות. כעס? דווקא לא. לא כעס אבל כן ביטוי לתחושות המעיקות שממילא מלוות אתכם אחרי מקרים כאלה, ולכן את לא אותה האמא החיונית והשמחה שהיתה לו רק לפני שעה, ואת גם לא נחמדה כפי שהיית לפני שעה. החשוב הוא שהוא ילמד משהו על עקרון ההדדיות במערכת יחסים ואת לא עושה את זה ממקום כוחני, מעניש, אלא ממקום של תגובה מתבקשת להתנהגות שלו כלפייך (שהיא משמעותית יותר בשליטה ממה שאת אולי חושבת).