שלום דניאלה,
לכאורה, היכן הבעיה? הסיפור על פניו משמח ומרגש, הילדה מכייפת עם אבא שלה, מיד נבדוק אם אבא שלה מכייף איתה, בבוקר אינה מוכנה לצאת מהבית מה ששוב מעלה בי את שאלת "היכן הבעיה" שכן, ילדים בני שנתיים וחצי אינם מוכנים לכל מיני דברים, נו אז??? הרי לפני רבע שעה היא היתה מאוד מרוצה, אז מה יקרה אם תהיה עכשיו פחות מרוצה? ונכון שהיא תבכה והבכי יהיה מרשים ללא ספק, ואז היא תתפוס לאבא שלה במכנסיים ואת תאלצי לנתק אותה ממנו באופן שיראה לך כוחני או לא פוטוגני.

זה בסדר דניאלה! זה בסדר גמור! בתך בת שנתיים וחצי, עושה את התפקיד שלה מצוין, ואת עכשיו מוזמנת להיות נאמנה לתפקיד שלך כאמא ולהציב גבול ברור. וככל שהגבול יהיה ברור, וככל שתהיו נחושים ועקביים, הבכי של היום יהיה הסיפור של היום אבל לא של מחר.

בתך דניאלה בת שנתיים וחצי, די בכך שנשנה את השפה, כדי להבין את גודל האחריות שאתם מפילים על הקטנה שלכם:
" היא לא מאפשרת לאביה לעסוק בענייניו... בבוקר היא לא מוכנה לצאת מהבית"
והאם תסכימי איתי דניאלה, שהאמת נמצאת דווקא בניסוח הבא? -
"אביה לא מאפשר לעצמו לעסוק בענייניו... בבוקר הוא לא מוכן לצאת מהבית למראה חוסר שביעות רצונה של הילדה"
לסיכום ביניים: תרשו לעצמכם לקחת אחריות ובלי להרגיש אשמים. זה לא גדול עליכם. זה כן גדול עליה.

דבר נוסף שחשוב לבדוק, רמזתי על כך בתחילת הדברים, הוא המוטיבציה של האבא. אם האבא משתעשע עם בתו מתוך הנאה נטו זה מצוין. מצד שני, יש להורים של היום נטייה לקחת על עצמם תפקיד ש"מבטיח ואינו מקיים", כלומר, כתוצאה מרגשי האשם שמלווים אותנו על כך שאנחנו לא מספיק עם הילדים וכו', ברגעים שאנחנו כן איתם, אנחנו בוחרים לקחת על עצמינו תפקיד של צוות בידור, להפעיל, לשעשע, "להעסיק". אבל בינינו... כמה אפשר? אם תשאלו את בתכם בת השנתיים וחצי, אפשר ואפשר הרבה. זאת בדיוק הסיבה שהשעשועים האלה תמיד מסתיימים באכזבה. הן של ההורה והן של הילד.

לסיכום: קבלו אישור להפסיק להרגיש אשמים. אנחנו בסימן יום כיפור ויש ילדה אחת שאפשר להפסיק לבקש ממנה סליחה. גמר חתימה טובה ו... אני פה לשאלות.

דני,
תודה רבה!

בשמחה רבה!

היי דני,
יש לי בעיה נוספת שהייתי מעוניינת לשמוע מה דעתך בנושא. בתי מסרבת שאני אקלח אותה,ויחליף לה בגדים לעומת זאת אם אביה יחליף לה או יקלח אותה היא מסכימה. חשוב לי לציין שאני מעניקה לבתי הרבה תשומת לב,והמון המון אהבה (בת יחידה..). ובזמננו הפנוי אנחנו גם מכייפות ככה שאני לא מבינה מה הסיבה שהיא מתנגדת לי ולא מוכנה לשמוע בקולי.

שלום דניאלה,
יכול להיות שבתך מעדיפה את האבא כיוון שנוכחותו חסרה לה בעוד שבנוכחות שלך היא בטוחה כיוון שאת זמינה לה יותר. במצב הזה, ובמיוחד כאשר בן הזוג שלך מתפקד כאבא פעיל ואוהב, סביר שהיא לא תקבל את הנוכחות שלו כמובן מאליו כפי שהיא מקבלת את הנוכחות שלך.

מהעיניים של בתך, אמא תמיד כאן בשבילי אבל כדי לקבל את אבא צריך "לעבוד קשה" (בכי, הצגות, מניפולציות וכל הדברים שתיארת בפתיחת הנושא).

אנחנו לא רוצים לתת לילדה את הסיבות הטובות להמשיך ו"לעבוד קשה" כי זה בדיוק מה שמייצר את האובססיה שאת לא רוצה בה, ולכן אני מציע שתאפשרי לה את אבא כל זמן שהיא רוצה בו מבלי להסיק מכך מסקנות על התפקוד שלך כאמא.

השאלה החשובה בעיניי שעולה משתי הפניות שלך היא בנושא הגבולות; מדוע בתך אינה קשובה לך? לדעתי זאת השאלה שכדאי שנתמקד בה ואולי בה גם נמצא הסבר משכנע יותר להעדפותיה.

אני מזמין אותך לכתוב לי ולתת לי דוגמאות, אולי אפילו תחת נושא חדש, על מצבים שבהם בתך אינה קשובה לך ו... אני מבטיח להקשיב :)
... ולהשיב.