היי ימית,
למה את מתכוונת כשאת כותבת: "אני בטוחה שהוא לא מרביץ סתם!"? את יודעת שמציקים לו? שהוא מאוים? שהוא נדרש (פיזית) להתגונן? אם כן הכתובת היא צוות בית הספר. אם לא הרי שהוא דווקא כן "מרביץ סתם", כלומר נוטה לפתור קונפליקטים באלימות, והעמדה שלך צריכה להיות ברורה וחד-משמעית - זה לחלוטין לא מקובל עלייך.

להעניש? - לא.
לשוחח על זה? - כן. מציע שתנצלי את הכבוד שהוא רוחש לכם (כפי שאת כותבת) ותעשו לכם הרגל כזה של שיחה נעימה לפני השינה, לא שיפוטית, הוא יספר לך על ענייני היום, על הרגעים היפים והפחות יפים, ואת מצדך תקשיבי, תקשיבי באמת, תתענייני, תביעי אמפתיה, ואז גם תוכלי להזמין אותו לחשוב איתך יחד איך בעצם אפשר אחרת. דברו גם על מה שקורה בבית, אם קרה למשל משהו והוא התעצבן והלך לבכות בחדר, דברו על זה. מה כל כך הרגיז אותך? מה הייתי אני יכולה לעשות כדי שתרגיש טוב ולא תלך לחדר ככה כועס? יכול להיות שיהיה לו רעיון עבורך, ואז נשאל: האם זה אפשרי? אם כן מצוין. למדנו משהו. אם לא הנה ההזדמנות עבורו ללמוד ולהבין.

נפלא שהוא מאמן את עצמו עם שק האגרוף, בכלל נשמע שהוא ילד בוגר ועם אופי חזק, אני חושב שאמירה ברורה שלך נגד אלימות מחד, ונכונות לשוחח באופן לא שיפוטי על הקשיים, מאידך, הם שיעזרו לו להשתפר ולזנוח תגובות שלא מקדמות אותו, לאו דווקא אלימות. וככל שהוא מצליח תני לו לראות שאתם רואים אותו במיטבו. ואתם שמחים בשמחתו.

אז אם מציקים לו והוא פותר בעיות באלימות איך ללמד אותו להגיב??? מה קורה שמציקים לו כלומר איזה כלים אני יכולה לתת לו על מנת לתמודד?. בבית שהוא מתעצבן הוא הולך לחדר להירגע כי זה מה שמרגיע אותו ויוצא כלא היה! זאת הדרך שלו להירגע כי ככה לימדנו אותו בעקבןת הדרכת הורים כי היה לו התפרצויות זעם בעבר הרחוק.

ראשית לא הייתי ממהר ללמד, אם בכלל. מציע דווקא להקשיב, יותר לשמוע ופחות להשמיע. שנית, מה את עושה כשמציקים לך? והיום - מנקודת מבטך כאדם בוגר - איך היית מגיבה במקומו? אם התחלת את השיחה באופן כזה שנתן לו מקום, גדלה הסבירות שהוא יבחר להיות קשוב להמלצות שלך, שגם הן, ההמלצה החמה שלי היא לנדב אותן בצנעה, כמי שמשתפת אותו ברעיונות שעולים לך בראש ואתם בעצם חושבים ב"קול רם". ביחד.