קודם כל, ליאת, לשאלתך האם יש כאן בעיה מהותית והאם כדאי לטפל והאם הבחירות שלה בהווה ישפיעו על האדם הבוגר שהיא תגדל להיות, התשובות שלי הן לא ולא ולא. המחשבות הללו, אם כבר, דווקא הן עשויות לגרום לכם להגיב באופן שמקבע בה דפוס, בהווה ואולי גם בעתיד. הסיבה לכך היא שכאשר דפוס מסוים של הילד מעורר בהורים דאגה, הם שמים עליו זרקור. כלומר מרבית הפוקוס על העניין. כאשר הזרקור על העניין הוא גם מנפח אותו לממדים לא לו, וגם מעניק לילד תשומת לב שמעודדת אותו להוסיף ולעשות עוד מאותו הדבר. תשומת הלב הזאת עשויה להיות חיובית או שלילית, זה לא משנה. עצם העיסוק בעניין, עצם העיסוק בילד, מעניק לו זריקת עידוד להמשיך בשלו. 

לפיכך:

אם היא נרתעת להישאר לבד בבית, אז שלא תישאר לבד בבית. אם היא נרתעת להזמין מהמלצר, אז תזמינו אתם עבורה, באהבה ומתוך בחירה שלמה. בכלל תורידו ממנה את הציפיות הללו ותסמכו עליה - היא יודעת מה טוב בשבילה. אם היא מפחדת מחרקים אז שתתמודד. את מגיבה לזה בהבנה ובחיוך, אבל לא עושה משהו כדי לשנות את העולם בשבילה, גם כי את לא יכולה וגם כי זה העולם והיא תלמד להתמודד איתו. הכי חשוב - לעבור הלאה. לא לשים את הפוקוס על העניין, בין אם העניין הוא החרקים ובין אם אלו הדמעות בעיניה לאחר שהגעתם מעט מאוחר להחזיר אותה מהגן.

מקרה כמו שקרה לכם עם הכלב, טוב לשוחח על זה ממרחק של זמן וכבדרך אגב, נניח בזמן ארוחת הערב. את מספרת לה שכלבים הם כאלה, זו דרך המשחק שלהם, ואם לא יודעים את זה אז זה באמת יכול להרתיע. את אומרת את זה בנימה מחויכת, אגבית, והכי חשוב - עוברת הלאה. כלומר גם מה שאנחנו נותנים לו תשומת לב אז במידה, כי אנחנו לא רוצים להגדיל את האירוע. אם אביה גוער בה והיא נעלבת ומסתגרת, הרי היא פועלת נכון. אם החוג התעמלות אומנותית לא עושה לה טוב, תחסכו לה את זה. למה היא צריכה להמציא תירוצים כדי לא ללכת לחוג שהיא לא אוהבת? אני בטוח שאתם רוצים שתדע להתמודד, ולא לוותר בקלות, וכו'. ובכן, לא ככה. הכי לא ככה. 

הורים, הערת אגב לכלל ההורים, רוצים שהילדים שלכם יביטו על העולם הזה בביטחון? תנו להם קודם כל להרגיש שהם יודעים מה טוב עבורם, שהם רואים נכון, ולכן הם בוחרים נכון. ולכן הם הראשונים לבחור מה נכון להם ומה לא נכון להם. 

לענייננו, היא אומרת כן למסיבות יומולדת ולא לצופים? נפלא. היא יודעת מה טוב עבורה. וככל שכך, תמצאו אותה פחות רגישה ופחות פגיעה, יותר בטוחה ויותר עצמאית. ההמלצה שלי לכם לעשות מאמץ לשנות מעט הרגלים (אני בטוח שזה לא קל) ובעוד זמן מה (נניח חודש) תחזרו אליי ונדבר על ההליכה לבית הספר באופן עצמאי. אין סיבה שלא תלך לבד כמובן, אבל לא הייתי מתחיל את השינוי דווקא פה. 

דני, המון המון תודה על התגובה המפורטת
נתת לנו הרבה חומר למחשבה :-)