אני נותנת לו כל מה שהוא מבקש ושום דבר לא פשוט עוזר!?!
---

וזה בדיוק העניין. הוא מבקש לשתות לא משום שהוא צמא אלא משום הצורך שלו להעסיק אותך ולגרום לך להיות עסוקה בו. התפקיד שלך הוא לא לרצות אותו (תמיד) אלא לשים לו גבולות ולהיות מוכנה לכך שהוא לא יאהב את הגבולות הללו ולכן יתנגד בדרכו: יכעס, יבכה, יצא מהמיטה.

זה יקשה עליו בהתחלה, גם עליכם ההורים, אבל ככל שתהיו נחושים ועקביים, כך תקופת ההסתגלות לשינוי המבורך תהיה קצרה יותר. לפעמים, כדי לזכות בשקט, עלינו לעבור דרך שיש בה גם קצת רעש.

הזמנתי את הספר שלך ספר מדהים!
מאד נהנת לקרוא אותו.
וליישם בבית בהמשך מה שכתבתי לך על התמודדות שינה שלי איתו
בספר אתה כותב שגם אם יקום עשרות פעמים הושיט לו את ידי ואלווה אותו למיטה תוך כדי עיסוקיי ולחסוך בתשומת לב פשוט לשעמם. ואני עושה את זה אומרת לו לילב טוב הוא פשוט קם בחיוך שוב ושוב ושוב ממש עושה לי בכונה הוא ממש אוהב את זה שאני מלווה אותו למיטה ככאילו -הוא חושב שאני משחקת איתו..אז הוא משחק איתי הוא מתלהב מיזה וקם שוב ושוב ואפילו יורד אליי עד לסלון בחיוך..עשרות פעמים..זה בסדר???? הוא רןאה את זה כמשחק. הוא בן 3.

:)

לא, ימית, הוא לא אמור לחשוב שאת משחקת איתו. וטוב שאת קוראת את הספר כי הסמכות ההורית היא לא נכס שאנחנו מרוויחים באיזה רגע טוב שלנו שבו ידענו להיות אסרטיביים ומשכנעים במיוחד. היא מכלול. היא תוצאה של מערכת יחסים שנבנית לאט ובטוח. לפיכך, אם היא נוכחת במשך היום, היא תהיה גם נוכחת בשעות הערב, כאשר הילדים נכנסים למיטה.

אשאל אותך שאלה: הרי בסוף הוא נרדם. איך זה קורה?

הוא נירדם אחרי שכבר הוא מתרסק מעייפות.
אני לא עושה איתו משחק אבל הוא רואה את זה כמשחק שכל פעם אני מלווה אותו למיטה הוא קופץ מחייך ואני תוך כדי עיסוקיי ממשיכה לעלות אותו למיטה בכל פעם שהוא יוצא מהחדר .

ימית את פועלת נכון. ויכול להיות שנכון יהיה להחזירו למיטה לא מיד כאשר הוא קם. כלומר את ממשיכה להיות עסוקה בעניינייך וזו לכאורה הסיבה לכך שאינך מתפנה להחזירו מיד למיטתו. בכך הוא מקבל הזדמנות להכיר בעייפות שלו. דרך נוספת היא לשבת איתו בחדר ולא לאפשר לו לקום בכלל. אם תמצאי לנכון לבחור בדרך הזאת, שבי שם בחדר ועסקי בעניינייך כאשר הם במיקוד תשומת הלב שלך ולא הוא. פה את יכולה להתנות את נוכחותך בחדר כל זמן שהוא משתף פעולה ושם ראש. ולא - את יוצאת.

אם הוא יוצא אחרייך תאלצי ללוות אותו חזרה ולשבת לצדו מבלי לאפשר לו (פיזית) לצאת מהמיטה. נכון, הוא יבכה ויתנגד. רק אחרי שהוא יבין שאת נחושה, תוכלי לחזור להתנות את נוכחותך בחדר בשיתוף הפעולה שלו.

לאור דברים שכתבת לי בהתכתבות אחרת, אודות חוסר שיתוף הפעולה שלו בענייני השגרה היומיומית, אני יכול להבין מדוע דווקא הכניסה לשינה מאתגרת במיוחד.

תודה על תגובתך.

והספר וואוווווו !!!!!
שמחה שרכשתי אותו.

שמח לשמוע. תודה על העדכון..