שלום דורית,
חסרים לי פרטים ולכן אני רוצה לשאול אותך מספר שאלות מכוונות ולהתייחס גם לעניין התלונות של ההורים בגן.
את מתארת אותו כילד מבין אך עדיין תינוקי ומפונק.
כיצד זה בא לידי ביטוי? מה קורה בבית? איך היחסים שלו איתך, עם אביו?
יש אחים, אחיות? באילו גילאים ואיך הם מסתדרים?
איך היכולת המילולית שלו? האם אתם מבחינים או שהבחנתם בעבר בסימנים של עיכוב שפתי?
האם את מזהה שקל לו יותר בקשרים של "אחד על אחד" וקשה לו במיוחד כאשר הוא צריך למצוא את עצמו בקבוצה?
מה הסיבה לדעתך שהוא מרביץ?

לגבי התלונות של ההורים בגן:
אני בטוח שזה נותן תחושה רעה ולפעמים ממש תחושה של בדידות, "אני נגד כל העולם", לפעמים כמו תמונת ראי למה שהילד מרגיש. כאן את צריכה להיות סופר נחושה ומאמינה בדרכך (לכן חשוב לגבש דרך ולהבין את הסיטואציה) כדי לא להיגרר לתגובות שלא מועילות לאף אחד. תכיני את עצמך מראש להקשיב אבל לא לקחת ללב, להעביר את המסר שאינך אדישה לבעיה ושאת נעזרת בכל מי שאפשר ושאת מבינה ו.. כו'.
אני ממתין ממך לתשובה ונתקדם.

שלום דני,

תודה על עזרתך, לבני יש אחות בת חמש שהיא חברה מאוד טובה שלו, מערכת היחסים ביניהם יפה הם יודעים ליהנות ולשחק ביחד, וכמובן שהם יודעים גם לריב.
בבית הוא מנסה מאוד לשלוט ברצונות שלו עלינו ועל אחותו, לעתים קרובות היא נוטה לוותר לטובתו כי היא יודעת שהוא לא מוותר על דרישותיו, כמו לראות דייגו במחשב או להחליט על DVD שהרבה פעמים הוא פוסק את המילה האחרונה.

הוא יכול גם לסגור לנו מוזיקה שאנחנו מקשיבים לה כי הוא לא מעוניין. ואני אח"כ לא אתן לו את מבוקשו קלטת או סרטון שהוא מעוניין לראות.
יש דבר מעניין שעשינו, דיברנו איתו על המכות בגן ונתנו לו מדבקות על ימים שחזר מהגן ולא הכה, ועד היום הצליח מצוין ויש שיפור ניכר. ע"פ דברי הצוות.

הוא מאוד אוהב להיות בבית ולרבוץ או מול המחשב, ישנם מצבים שהוא משחק בבית מאוד יפה, מתחפש, משתולל, אנחנו משתדלים להוציא אותו מהבית למשחק ואז הוא משתף פעולה, רץ ונהנה.
ישנה אפשרות שההתחלה עם דמויות חדשות קשה לו וזה סוג של תקשורת?
כי מדובר בגן חדש.

מבחינת שפה, הוא ילד ורבלי אוהב לדבר בצורה ברורה, שומע המון סיפורים ילד מפותח.
אך תינוקי בכך שיש לו ביד בערב או כשקם מס' מוצצים, מדבר בזמן פרידה ממני בגן בצורה של כמעט בכי, לעתים רוצה להיפרד כגדול אך אינו מצליח. [אולי שלב בהתפתחות?]
כשאבא בבית נותן מלוא תשומת הלב, יש לנו זמנים עם כל אחד מהילדים למשחק, פעילות. ישנם ימים או אח"הצ שאבא מגיע מאוחר ואז הילדים לא רואים אותו.
תודה דורית

הי דורית, אני שמח שחזרת אליי. הפרטים שכתבת לי מאוד חשובים ויש לי כמה דברים חשובים לומר לך:

ראשית אני רוצה להתייחס לעניין המדבקות שבנך מקבל על הצלחות בגן ועל העדויות של צוות הגן שאכן ניכר שיפור. מה זה אומר בעצם? זה אומר שלבן שלך ישנה המוטיבציה להיות בדיוק הילד הטוב שאת רוצה אלא שהיה חסר לו החיזוק החיובי שימשוך אותו מעלה וייתן לו את ההרגשה ש... רואים אותו. ושגאים בו ולא רק מאוכזבים ממנו. ובכל זאת עולה לי כאן חשש מסוים. כי כאשר קיים קושי אובייקטיבי בהסתגלות החברתית, פתרון המדבקות עשוי להיות פיתרון זמני וברגע שהוא לא יצליח לעמוד ב"הסכם", הוא יפסיק לקבל מדבקות ואז הבלון יתפוצץ ונחזור למקום שהיינו בו. אתם לא צריכים לסגת מהרעיון, במיוחד שלעת עתה הוא מניב תוצאות רצויות, אבל חשוב לפעול בדרכים נוספות כדי לחזק את הילד ואת הדימוי העצמי. לשם כך, ובהתייחס לדברים החשובים שכתבת, יהיה עלייך ללמוד לשחרר מחד ולהציב גבולות מאידך. וזה בא ביחד. לא תצליחי לשחרר מבלי להציב גבולות ולא תצליחי להציב גבולות באמת מבלי לשחרר. מיד תביני את כוונתי.

לשחרר – לשחרר הווה אומר לסמוך על הילד שהוא יסתדר. הילד שלך יסתדר עם מוצץ אחד בלבד והילד שלך יסתדר מצוין דקה וחצי אחרי שתתני לו נשיקה בבוקר בגן ותלכי לעניינייך, והוא יסתדר מצוין כאשר יאלץ להקשיב למוזיקה שאתם אוהבים והוא לא. והוא יסתדר רק ברגע שתסמכי עליו. אז ורק אז תהיה בך הנחישות לשים את הגבולות כמו שצריך. באופן ברור.

להציב גבולות – להציב גבולות הווה אומר להעביר לילד בצורה הכי פשוטה, שאתה לא לבד בעולם ובוודאי שלא מרכז העולם. עם כל האהבה האינסופית שלנו אליך, זה עולם שיש בו זולת והזולת הזה רוצה להאזין למוזיקה שהוא אוהב ויתכן שהיא לא לטעמך, והזולת הזה כאשר הוא אמא שלך רוצה את מנוחתו ואת שלוותו ולכן זה לא לעניין לרדוף בשבילך אחרי חמישה מוצצים, והזולת הזה כאשר הוא אחותך, רוצה לראות בטלוויזיה את מה שהוא רוצה לראות וזה לא תמיד מה שאתה רוצה לראות.

כאן דורית אתם חייבים לשים גבול ברור. לא בכעס כי אם בנחישות שקטה, ע"י קביעת עובדות בשטח ושהוא יבחר אם להיות מרוצה או לא מרוצה. בהתחלה הוא יבחר באפשרות השניה וזה טבעי. אבל ככל שתהיו עקביים ותניחו לו להתלונן אבל לא לקבוע את סדר היום, כאן הוא יירגע וירגיש בטוח כי הוא יחזור למקומו הטבעי, למקום של הילד. שגדל בבית שיש בו בעלי בית וזה לא הוא. והוא רק בן שלש, להכתיב סדר יום זה תפקיד שגדול על ילד בן שלש.

וככל שתגלי נחישות ועקביות באופן הזה, תמצאי את הילד שלך "חותם" יחד איתך על "חוזה" חדש שמגדיר מחדש את חלוקת התפקידים. ועם ה"חוזה" החדש הוא ילך למחרת לגן. ובגן הוא ימצא שהצוות והחברים מאוד מכבדים את ה"חוזה" החדש והוא יחווה הצלחות. וככל שהוא יחווה הצלחות הדימוי העצמי שלו יתחזק כדימוי עצמי חיובי. ואז לא תהיה לו סיבה להרביץ ולהשתמש בידיים. מה שמביא לעוד ועוד הצלחות וניצחונות ומזין שוב ושוב את המעגל החיובי.

הפועל היוצא של שתי המשימות: "לשחרר" ו- "להציב גבולות" הוא חיזוק הדימוי העצמי של הילד. אני רוצה לתת לך כלים נוספים לחיזוק הדימוי.

1. דורית, אנא ממך, לטובתו ולטובתך, תוציאי את המילה "לרבוץ" מהלקסיקון. גם את המילה "להתבטל". הילד שלך כולה בן שלש וממילא אנחנו יודעים שבגן הוא עובר חוויה די מתישה. כעת אני מקליד עבורך את תגובתי שנכתבת לאחר מחשבה אודות הפרטים שחשפת ולכן מהצד אני יכול להניח שאני נראה כעת פעיל בעשייה. אבל לפני כן היה זה זמן המחשבה ובזמן הזה אני יכול להניח שאפשר שנראיתי מתבטל. גם כשאתה דוגר על ביצי זהב, מהצד יראה שאתה מתבטל. וכשאת בטוחה שהילד שלך מתבטל, הוא רואה את עצמו מתבטל מה שבטוח לא מחזק את הדימוי כך שתרשי לעצמך גם פה, לשחרר ו... לסמוך עליו.

2. אל תקבלי כמובן מאליו את העובדה שהוא משחק עם אחותו כל-כך יפה יחד. תחזקי אותו על כך. לא במילים. במעשים. מדי כמה דקות תיגשי לתת לשניהם נשיקה ענקית על המצח ותגידי בקול רם, כאילו לעצמך, "איזה כיף לי שיש לי כאלה ילדים!!!".
באשר למריבות בניהם, אני ממליץ לך בחום לבקר בדף המצגות לילדים שבאתר ולצפות יחד איתם במצגת "אמנון ותמר".

3. בבוקר את מלווה אותו לגן ונערכת לומר לו להתראות קצר ולעניין. איך את עושה את זה? - את מסתכלת עליו בעיניים כשהוא בוחר בדיבור התינוקי (הרבה פעמים זה מניפולציה אבל במקרה הזה סביר שלא רק), את מסתכלת עליו בביטחון כמי שמסתכלת על הבן שלה ויודעת משהו שהוא לא יודע, כמה שהוא חזק וכמה שאת סומכת עליו, את יורדת לגובה העיניים שלו, אוחזת בכתפיים ואומרת לו ככה:
"אני הולכת עכשיו לעבודה ואני סומכת עליך לגמרי" נשיקה ושלום. אם צריך, תכיני כבר לפני כן את הגננת שאת נערכת בכל בוקר לחצי דקה של פרידה ולאחר מכן היא מגיעה לקחת אותו. ותסמכי עליו. זה בדיוק המקום שבו הוא ילמד (ממך) לסמוך על עצמו. ולצבור ביטחון. ולהפסיק לדבר כמו תינוק. ככה זה עובד.

יש לי הרבה לכתוב לך, אני ממליץ לך לקרוא שלושה פרקים חשובים ורלוונטיים לך בספר שניתן לקריאה כאן באתר. הפרקים: "כעסים" + "גבולות וסמכות" + "מאבקים".

ממה חשוב להימנע? – ממלחמות. התפקיד שלך להכריע את המאבק ולא לנהל אותו. לנהוג בדיוק כפי שהמלצתי לך למעלה ולהימנע מהדבר הבא –

" הוא יכול גם לסגור לנו מוסיקה שאנחנו מקשיבים לה כי הוא לא מעוניין. ואני אח"כ לא אתן לו את מבוקשו קלטת או סרטון שהוא מעוניין לראות"
בהצלחה...

שלום דני,

הארת את עיני, קראתי את הפרקים בספר אמליץ גם לבעלי תודה על תשומת הלב והדייקנות בפרטיך.

מכל הלב דורית

תודה מכל הלב לך דורית על העדכון. מוזמנת לפנות אליי תמיד ובכל שאלה.