שלום לך ליאת,
יש ילדים שרגישים מאוד לגירויים שמסביב, ילדים סקרניים כאלה, בכל דבר חייבים לגעת, לרוב גם פעלתניים ותזזיתיים במיוחד. עם ילדים כאלה הייתי מקפיד שבעתיים על הכללים הבאים, שנכונים אגב עבור כל ילד:

- קבלי את הילד שלך כמו שהוא ולצורך העניין, לא מעניין אותך שהילד של החברה שלך הרבה יותר נינוח ושקט ועושה להורים שלו חיים קלים. לך יש ילד עם טמפרמנט אחר וזה לא אומר שיש לך ילד פחות טוב ושאת אמא פחות טובה.

- פחות מילים ויותר מעשים. תעדיפי הוראות קצרות וברורות על פני הסברים ונימוקים. למשל:
במקום – "אני לא מרשה לזרוק את הלגו על הרצפה כי זה עושה לנו בלאגן ולא נעים לנו לגור בבית לא מסודר, נכון?"
אז – "זה לא!"

- טוב לומר לילד מה לא ("זה לא!") אבל הרבה גם מה כן. לפי התיאור שלך נראה שהילד זקוק לגעת, לחוש, לחיות את החיים. צריך לספק לו מספיק גירויים אשר מותרים לו. כדאי לדעתי לאסוף עבורו את אותן אטרקציות שאת יודעת שיעניינו אותו ומדי פעם לחשוף לו, בשעת הצורך (ביקור בבית חברים, בתור לרופא וכדומה) את האטרקציה החדשה. כמו כן כדאי לנסות כמה שפחות להגביל אותו בהתנסויות שהוא מבקש לעצמו; לנייד שלנו לא יקרה כלום אם הוא ישחק בו קצת, למכונת הכביסה לא יקרה כלום אם היא תקבל בגדים יותר מלוכלכים וכדומה. דווקא בגלל שלא תמיד ניתן לאפשר לו את אותו חופש (כי אנחנו לא בבית, והדברים שהוא נוגע לא שלנו וכדומה) בואי נרפה בבית ונאפשר מה שניתן לאפשר.

- תסתכלי על הילד שלך ותראי כמה שהוא מתוק עם ההתרגשות הזאת שלו. כמה חיים יש בו. ולמה זה חשוב?
כי ככל שלא נראה את החלקים הבריאים של הילדים שלנו (בגלל שהם לא עולים בקנה אחד עם הצורך שלנו ההורים בנוחות ובשלווה), מהר מאוד נאמץ ראייה שיפוטית וזו תגרור את הילד להתנהגות מתריסה.

- תמיד תהי מוכנה לכך שבכל מקרה יהיו כעסים ותסכולים. חשוב שהכעסים והתסכולים יהיו של הילד ולא שלך. אותך הוא צריך רגועה ושלווה (ולמה את כל-כך רגועה ושלווה? – כי את ממילא הקובעת, את הסמכות!).

- תחשבי קדימה, אני מבין שהילד מעייף אבל מה שהיום נראה לך בו תובעני, יכול להראות לך בעתיד כחיוני, או במילים אחרות, שלא תרגישי שאת צריכה לשנות אותו כדי להכין אותו לחיים וכל זה.

בהצלחה..

תודה רבה!!!

בשמחה רבה!!!