שלום רונית, טוב לשמוע ממך שוב,
אני חושב שכדאי לברר מה מציק לבנך הבכור; מה יש באח הצעיר שכל-כך מרגיז אותו כל הזמן? על מה הוא "מעניש" אותו באופן קבוע וממושך? האם באמת יש לו לרוב סיבה מוצדקת? האם היא כל הזמן מוצדקת? ומה עשה למשל בנך הבכור כדי לברר כיצד נעלמו לו הבגדים לפני שהאשים את אחיו הצעיר? האם הוא פנה ושאל אותך קודם לכן? על-פי ההיכרות שלך עם שניהם, יש לך איזשהו כיוון מחשבה?

את כותבת שאין לך כוח להתמודד יותר עם הריבים בניהם ואת לא רוצה להיות מעורבת יותר. ואני חושב, כפי שכתבתי לך גם בפעם הקודמת שאינך צריכה להיות מעורבת, עדיף מוקדם מאשר מאוחר, עדיף מבחירה מאשר מאילוצים ולאחר ש- "אין כוח יותר!"

מה שכן, טוב יהיה לדעתי אם תצליחי להתבונן על הסיטואציה מהצד ולנסות להקשיב, להבין מה קורה שם, בלי לגלות מעורבות פעילה (כי אז את בתוך הזירה ולכן מאבדת פרספקטיבה). ואז יהיה כבר הרבה יותר קל להתקדם, להתמקד בבעיה, ולחזור למעורבות פעילה מעמדה אובייקטיבית וצנועה.

"צנועה" הווה אומר שאת מעלה עבור הבן שלך שאלות למחשבה ולא מנסה לשכנע אותו שהידע והאמת נמצאים אצלך ועליו לקבל אותם. למשל – "יכול להיות שאתה צודק אבל איך אתה בעצם יודע שהוא שהעלים לך את הבגדים?"
"... כי אתה יודע... יכול להיות שהוא באמת הזיז את הבגדים מנקודה א לנקודה ב וכבר הספיק לשכוח מזה אבל נראה לי, שכשאתה כל-כך כועס עליו וממהר להאשים אותו, הוא נדחק לפינה ולכן לא משתף איתך פעולה".

תודה רבה,
אתה נותן לי טיפים עם טעם - שוב תודה.
כנראה שבחיים יש דברים שאין לנו שליטה עליהם. אני אנסה לשחרר
את המחשבות שלי ואת האכזבה שלי מהמצב הזה.
הריבים הללו הם נוראים - ויש לי הרגשה שהפעם זה ימשך זמן רב
לכן אני צריכה פשוט לחיות את חיי - ולצבור כוחות.
אבדוק את הנקודות שהעלת.
יום טוב,

רונית, אכן בחיים יש דברים שאין לנו שליטה עליהם אבל לפעמים השליטה חוזרת אלינו דווקא אחרי שאנחנו לוקחים שני צעדים הצידה.
בהצלחה לכם...